יום שבת, 14 בינואר 2012

פשטידה בלחם - או הכריך המושקע ביותר בעולם

המתכון הזה מתחיל בככר לחם יפה, מהסוג הפריך-קשה מבחוץ ואוורירי מבפנים, או אפילו מג'בטות, לקבלת פשטידות אישיות. הפטנט שלפניכם/ן מאפשר להנות מחפירה עכברית בככר הלחם ואכילת התוך הרך, בלי ייסורי מצפון. חוץ מזה, מקבלים פשטידה נאה וקלה.

השלבים הם פשוטים מאוד:

חופרים בככר לחם בעלת קרום פריך, או בג'בטה. אני אוהבת להסיר את החלק העליון, אבל אפשר גם לחפור מהצד. שתי הדוגמאות לפניכם/ן:



את התוך שרוקנו אפשר לאכול ואפשר להשאיר, לפחות את חלקו, לשלבים הבאים.

מטגנים כמה ירקות, מהמבחר שיש בבית. בדרך-כלל מתחילים בלטגן בצל ואז ממשיכים לפי הקושי: קודם את הירקות הקשים יותר, כמו גזר, אח"כ רכים יותר, כמו קישוא, ואת ירקות העלים בסוף. מתבלים במלח, פלפל ושום כתוש.



מכינים גרסא סמיכה של הרוטב הלבן, עם כוס אחת בלבד של נוזלים. לחליפין אפשר לקנות גבינה קשה מן הצומח.

ממלאים את קליפת הלחם בתערובת של הירקות, הרוטב ופירורי הלחם הרך שנשארו, אם נשארו. מהדקים היטב  ואופים.



אחרי האפיה רצוי לחכות שהפשטידה תתקרר ואז ניתן לחמם שוב ולהגיש חתוכה לפרוסות. לחליפין אפשר לאכול אותה ישר אחרי האפיה, אבל אז היא עלולה להתפורר. ואפשר גם לקחת אותה לדרך, בתור הכריך המושקע ביותר בעולם.


יום שישי, 6 בינואר 2012

החמין הטבעוני שלנו

מי שטורח/ת בשישי...

יש גרסאות רבות לחמין - לכל עדה החמין שלה, לכל משפחה השינויים הקטנים שלה. החמין המשפחתי שלי הוא הכי טעים בעולם, עבורי, וזאת מסיבה פשוטה: החמין הזה עבר אינספור שינויים ועדכונים עדינים במשך שנים, עד שהגיע בדיוק לגרסא שאני הכי אוהבת.
אז איך מכינים את החמין המושלם? קודם כל - לא להבהל. חמין הוא אוכל פשוט שלא מצריך הרבה עבודה, רק הפירוט ארוך. הבסיס של החמין הוא חמין מזרח-אירופאי, רוסי בעיקרו. את הבשר הוצאנו (לפעמים ממירים בסייטן, לרוב פשוט מוותרים); את השעועית גיוונו במינים רבים ונפלאים; את הקישקע הפסקתי לאכול עוד כילדה ואמא שלי, בתושיה רבה, החלה להכין את המילוי של הקישקע בלי עטיפת המעי, כקציצות, וכך אני עושה עד היום. ומה עושה שם הג'חנון? הג'חנון נוסף כשגרנו בשכנות למשפחה תימנית. ג'חנון שבושל לילה שלם עם החמין סופג את טעמיו ואין כמוהו כאוכל נחמה. מי שמפריעה לו/ה מרגרינה יכול/ה לוותר על הג'חנון, אבל אם יש דבר ששווה להתפשר עבורו בענייני בריאות זה זה, האמינו לי.

ג'חנון בחמין - נאום ההגנה


חמין טוב מתחיל בסיר טוב (או שניים, שלושה). למי שמכין/ה החמין על פלטת שבת אני ממליצה על סיר כבד, בעל תחתית עבה לפיזור טוב של החום ומכסה מתכת אטום. למכיני החמין בתנור האפיה מומלץ סיר חרס, אבל אז את כל שלבי ההרתחה כדאי לעשות בסיר אחר. יש גם סירי חמין חשמליים ואפשר להגיע בהם לתוצאות טובות.  סיר חמין צריך להיות עמוק, אבל לא עמוק מדי. שלי הוא בן 12 ס"מ: 10 ס"מ לחמין ועוד 2 בשוליים, הגנה מפני גלישה. 

הסיר שמשמאל היה סיר החמין של ילדותי, ועבר אלי בבגרותי.

קשה מאוד לכתוב את הכמויות לחמין. הכל תלוי בקוטר הסיר, בגודל התפודים וכו'. ייתכן שהנסיון הראשון לא יהיה לחלוטין מושלם; אני מזמינה אתכם/ן לנסות שוב, לגוון ולשנות עד שתגיעו לחמין המושלם שלכם/ן. הכמויות שלמטה מתאימות ל4-5 סועדים/ות.

רשימת המצרכים

תערובת מינים של שעועית יבשה: אדומה, לבנה, שחורה, ברבוניה, לוביה (שעועית שחורת-עין)  - כל המרבה הרי זה משובח, אבל ללא שעועית כליה (זו הגדולה). (לכמויות - קראו תת סעיף "הכנה מקדימה").

3 בצלים בינוניים
4 תפוחי אדמה גדולים
סולת
קמח לבן
שמן קנולה או מזולה
חבילת ג'חנון קפוא לא אפוי 
כמון, מלח, פלפל, סוכר
200-260 גרם רסק עגבניות.

לגיוונים:
ירקות שורש שונים (בטטה, קולורבי, לפת וכו')
גריסים/חיטה (רצוי בשקית קוקי)
סייטן (רצוי סייטן שכבר מתובל "בטעם בשר").

הכנה מקדימה - יום חמישי

משרים את תערובת השעועיות למשך לילה לפחות ועד 24 שעות. יש להחליף את מי ההשריה כל 8-10 שעות, אחרת השעועית תתחיל להסריח. רצוי לשים בחמין כמה שיותר סוגי שעועיות, למען הטעם, הצבע והערך התזונתי. כדאי שלפחות חצי מהשעועיות תהיינה צבעוניות.


למי שחשובות כמויות מדוייקות, כדאי לפזר את השעועית היבשה בסיר החמין המיועד עד לגובה של כ-2.5 ס"מ ואז להעביר לקערת ההשריה, שם בערך תכפיל את גודלה. אבל אני מעדיפה להשרות כמות גדולה מאוד ולמחרת להרתיח את כולה. את העודפים מהחמין אבשל בנפרד ואקפיא, וכך תהיה לי שעועית מוכנה וזמינה במקפיא, לתבשיל או מרק זריז.



הוראות הכנה - יום שישי

1) מרתיחים את השעועית בסיר, במים חדשים ונקיים. (כ-5 ס"מ שעועית בסיר). נותנים לה לרתוח כמה דקות, עד שהיא מעלה קצף. בינתיים אפשר לקלף ולחתוך את תפוחי האדמה. מסננים ושוטפים את השעועית היטב. 

לא לוותר על שלב ההרתחה - חשוב להוציא את הג'יפה הזו.

2) שמים בסיר כף סוכר (עדיף דמררה) ושתי כפות מים ומחממים על אש קטנה ליצירת סירופ דליל וחום.



3) מוסיפים את השעועית המורתחת ומכסים במים. מוסיפים את רסק העגבניות ומתבלים בכמון, מלח ופלפל לפי הטעם. אצלי זה בערך כף כמון, כפית מלח וחצי כפית פלפל שחור. מוסיפים מעל את תפוחי האדמה המקולפים והחתוכים, ודואגים לכסות גם אותם במים. משאירים על האש לרתיחה שניה.

ועכשיו לערבב.
לכסות ולהרתיח שוב

4) בזמן שמביאים את הסיר לרתיחה שניה, אפשר לפנות להכנת קציצות הסולת:

       4.א) מקלפים את הבצל, קוצצים לריבועים (בערך ס"מ על ס"מ) ומטגנים.

       4.ב) מערבבים בקערה ספל אחד של סולת וחצי ספל קמח לבן (כמות ל-4-5 קציצות).

       4.ג) מוסיפים את הבצל המטוגן עם השמן. מוסיפים מלח ופלפל ולשים בעדינות. אסור להרבות בלישה, כי אז    
             הקציצות נהיות קשות ומוצקות מדי!

I can haz vegan Hamin today?


      4.ד) יוצרים קציצות ושמים מעל החמין, כך שרובן במים והקצה מציץ מעל.

צריך להוסיף פה עוד קצת מים, שרק קצה הקציצה יציץ החוצה.

5) מפזרים מעל הקציצות את הג'חנון, אבל יש להקפיד שרובו יהיה מחוץ למים.

6) לפני שסוגרים את הסיר ומעבירים לפלטת השבת מוסיפים מעל הכל 2 כפות שמן.2 כפות שמן על סיר שלם
    תורמות למרקם נעים ולא יבש.  אם זה נשמע לכן/ם מזעזע, חשבו שפעם הוסיפו "שמאלץ" נוסף על השומן
    שהיה בבשר.
מוכן לפלטת השבת
7) אוטמים את הסיר במגבות ישנות. הקפידו שהמגבות לא תגענה בפלטה עצמה! אפשר להציץ במהלך הבוקר
    ולהוסיף מים אם צריך.

בתאבון!

רעיונות לגיוונים:

* אפשר להוסיף גריסים או חיטה, אבל אז כדאי לשים אותם בהסגר של שקית בישול.

* אפשר להוסיף סייטן, בשכבה של תפוחי האדמה. רצוי סייטן מתובל.

* אפשר להמיר חלק מתפוחי האדמה בירקות שורש.

* יש שמוסיפים לחמין פירות יבשים.

ואפשר פשוט להכפיל את כמות קציצות הסולת האלו - הן הלהיט של החמין.




יום שישי, 9 בדצמבר 2011

חדשות הבלוג - #2

המסע להכחדת המרגרינה נכנס להילוך גבוה! פרסמתי את הגרסא חסרת המרגרינה לבראוניז ואני עובדת על גרסאות ללא מרגרינה לבצק קיש ולבצק פריך לפאי ולעוגיות, אותם אפרסם בצמוד לגרסאות ה"רגילות" עם המרגרינה, למען ריבוי אפשרויות הבחירה.

ועכשיו לחדשות פחות משמחות - המצלמה שלי שבורה כבר זמן רב, ועדיין לא תיקנתי. זה מעכב את הפרסום של כמה מתכונים, שבתקווה יעלו בקרוב: חמין, שלל קישים ועוגות פאי, המתכון להכל (שכמעט חצי מהארוחות שלנו הולכות לפיו) ועוד ועוד.  ובכן, הצעה לי לכם/ן: אני יכולה להעלות חלק מהמתכונים בקרוב ללא הצילומים ולפתוח בתחרות צילומים. צלמו את שלבי ההכנה והצילומים היפים יעלו לבלוג שלי בצירוף קרדיט, תודותי ובמקרה הצורך קישור לאתר או בלוג הצלם/ת. יש מתנדבות? מתנדבים? אשמח לקרוא תגובות בנושא.

בראוניז טבעוניים - ללא מרגרינה

קיבלתי תגובות רבות לגבי המרגרינה במתכון הפאדג' בראוניז. לאחר ניסויים רבים אני שמחה להציג כאן גרסא ללא מרגרינה, עם כל הטעם וקלות ההכנה של הגרסא הקודמת. לצערי אין לי אפשרות להעלות צילומים כרגע - המצלמה שלי מקולקלת וזה מעכב את כל העדכונים בבלוג. אצלם ואעלה תמונות בהזדמנות*, אך בינתיים - הנה המתכון.

* לחליפין, אם מישהו/י מוכנ/ה לצלם ולשלוח לי תמונות, אעלה אותן לבלוג בצרוף קרדיט ותודותי. 

רשימת מרכיבים:

200 גרם שוקולד מריר ללא חלב (40%-60%)
שליש חבילה שוקו-צ'יפס (אפשר לערבב לבנים וחומים)
150 גרם שמן קנולה או מזולה (בערך כוס אחת, אבל רצוי למדוד)
2 בננות בשלות, אבל לא רכות מדי 
כף טחינה גולמית
תמצית וניל
קורט מלח
שתי כפות זרעי פשתן טחונים 
מעט מים
כוס סוכר
שתי כוסות קמח לבן (לא ניסיתי עם קמח מלא, אין לי מושג)
1/4 כפית אבקת אפיה


הכנות מקדימות:

1) שוברים את השוקולד המריר לקוביות.

2) מעבדים במעבד מזון או בבלנדר יד 2 בננות בשלות, כף טחינה גולמית וקורט מלח לעיסה חלקה.

3) מערבבים בקערית קטנה 2 כפות זרעי פשתן טחונים עם 4 כפות מים, רצוי רותחים.

הוראות הכנה:

4) מחממים בסיר את השמן על אש קטנה מאוד ומוסיפים מיד את 200 גרם השוקולד, ששברנו מראש. חשוב לערבב כל הזמן ולא לתת לשוקולד להשרף.

5) מורידים מהאש. להוסיף מיד כוס סוכר ולערבב.

6) להוסיף את הקמח, הפשתן שעורבב במים, מחית הבננות, אבקת האפיה ואת תמצית הוניל ולערבב היטב.

7) אם העיסה התקשתה מעט, להוסיף טיפה מים או חלב סויה ולערבב היטב.

8) לשמן תבנית קטנה - התבנית שלי היא של 17X25 ס"מ.

9) להוסיף לעיסה את השוקו-צ'יפס ומיד לשפוך אותה לתבנית.

10) לאפות בחום בינוני 20-25 דקות, עד שיווצר קרום פריך אך לא שרוף מלמעלה. אם דוקרים בגפרור הוא צריך לעלות עם פירורים רטובים, אבל לא מצופה בעיסה. להוציא לקרור בטמפרטורת חדר.


רצוי לחכות לפחות שעתיים עד לאכילה.
בתאבון! 

יום שני, 17 באוקטובר 2011

רוטב בולונז טבעוני

כשהייתי קטנה אהבתי מאוד ספגטי ברוטב בולונז. עכשיו, לאחר שנים של נתק בינינו, אני יכולה לחזור ולהנות ממנו בלי נקיפות מצפון. 
הרוטב מהיר ופשוט, והוא המשך ישיר של בסיס חלבון סויה, אבל בניגוד למנהגי ארשום כאן את המתכון המלא.
לא חייבים להשתמש ברוטב רק על פסטה. הוא מצויין כ"סלופי ג'ו" בתוך לחמניה או בכריך, הוא נפלא במקום רוטב העגבניות בלזניה או כגיוון על פיצה.  כמנהגי, בסוף המתכון תמצאו רעיונות לגיוונים.






רשימת מרכיבים:


3 כוסות פתיתי חלבון סויה טחון, יבש
2 בצלים גדולים
4-10 שיני שום, לפי הטעם
כ-600 מ"ל רסק עגבניות (3 חבילות בינוניות או פחית שימורים גדולה אחת)
שמן קנולה
מים רותחים (או מרק צח, מאבקה או מירקות אמיתיים)
1 כפית מלח, 1/2 כפית פלפל או פפריקה חריפה, 2 כפות כמון, 1 כפית פפריקה מתוקה, כפית שטוחה של סוכר.



הוראות הכנה:


שמים את פתיתי חלבון הסויה היבשים בקערה גדולה. מרתיחים מים (או מרק צח) ויוצקים באיטיות על חלבון הסויה, עד שהוא יספוג את כל הנוזלים ולא יהיו עודפים. הכמות היא בערך כוס נוזלים על כוס פתיתי חלבון סויה. אם יש נוזלים עודפים ניתן לסחוט אותם החוצה בעדינות.



הפתיתים היבשים - לפני
הפתיתים אחרי שספחו מים.


קוצצים שני בצלים לקוביות. מקלפים את שיני השום.



מטגנים את הבצל עד להזהבה ומוסיפים את השום, כתוש או קצוץ דק.


מוסיפים פנימה את פתיתי הסויה שספגו את המים או את המרק ומוסיפים לטגן מעט. מתבלים ומערבבים.

התיבול מוסיף צבע, ריח וטעם.





מוסיפים את רסק העגבניות וכמות זהה של מים. אני נוהגת למלא את המיכל הריק במים, להשתמש בהם כדי להוציא את שאריות הרסק ואז לשפוך אותם לסיר.  תמיד כשמוסיפים עגבניות מומלץ להוסיף גם מעט סוכר, כדי לנגוד את החומציות שלהן. הוסיפו עד כפית שטוחה של סוכר.




בשלב זה אפשר לטעום ולשפר תיבול. לבשל כ-10 דקות על אש קטנה, עד שהצבע מעמיק. 


בשלב ההגשה מומלץ לפזר מעל המנה מעט שמרי בירה ושמן זית. בתאבון!










רעיונות לגיוונים:


  • לקבלת צבע ארגמני מגניב, ניתן להוסיף סלק מגורר בשלב שלפני הוספת חלבון הסויה.
  • ניתן להוסיף עיגולי גזר.
  • ניתן להעשיר בפטרוזליה. 


יום שישי, 14 באוקטובר 2011

ירקות מוקרמים ברוטב לבן בסגנון "בשמל"



כרובית "בשמל"                           צילום: ירון ברנר

עוד מתכון על בסיס הרוטב הלבן הרב-שימושי.  בקלות ובפשטות נוצר מאפה שמשלב את הכבדות של הרוטב עם הקלילות של הירקות. ניתן לגוון את בחירת הירקות וגם להפתיע עם תיבול שונה לרוטב, וכך ליצור הרבה וריאציות על רעיון אחד, ולאכול אותו פעמים רבות בלי להשתעמם.

בצילומים שלפניכם/ן השתמשתי בכרובית אחת גדולה. אפשרויות מוצלחות נוספות הן ברוקולי, תפוחי אדמה, ירקות שורש, קישואים ודלעות - ביחד או לחוד.

רשימת המרכיבים:


שתי מנות של רוטב לבן רב-שימושי, מועשרות ב-3 כפות טחינה גולמית.
כרובית גדולה ויפה, או ירקות בנפח דומה.

לגיוון והעשרה:


      "גבינה צהובה" מן הצומח
ו/או
     חרדל דיז'ון (לערבב ברוטב)


 הוראות הכנה:


מנקים את הירקות וחותכים לחתיכות בינוניות.

צילום: ירון ברנר


צילום: ירון ברנר


מבשלים את הירקות בישול קצר או מאדים, עד לריכוך חלקי.

אידוי בעזרת מסננת אידוי.                       צילום: ירון ברנר

מסדרים את הירקות בתבנית משומנת קלות ויוצקים מעל את הרוטב.

צילום: ירון ברנר


מקפידים שהרוטב יכסה את הירקות לפחות עד האמצע. אם צריך, מערבבים מעט את הירקות כך שכל חתיכה תגע ברוטב הסמיך. חשוב להקפיד על רווח של כסנטימטר משולי התבנית, כדי שהרוטב לא יגלוש החוצה בזמן האפיה.

צילום: ירון ברנר


בשלב זה ניתן לפזר מעל "גבינה צהובה" מן הצומח.
אופים כ-25 דקות בחום בינוני, עד להשחמה.  קל, פשוט וטעים.


צילום: ירון ברנר

פיצה על פיתה - לרגעים האלו בחיים.

מעט פדיחה לפרסם את ה"מתכון" הזה, אבל אני עושה זאת לבקשות של כמה מחברי הסטודנטים/ות.
לפעמים כטבעונים קשה למצוא משהו מהיר שימלא את התפקיד של האוכל הזבלי לרגעים של למידה או מאנצ'יז. המתכון הזה נוסה פעמים רבות והוא אוכל נחמה משביע ומספק.  המתכון מתאים גם לילדים טבעונים שעושים את צעדיהם הראשונים במטבח.

אבל באמת, אם אתם לא נואשים/ות, השקיעו בפיצה אמיתית.

רשימת המרכיבים:


פיתה
קטשופ טוב
פתיתי שמרי בירה
שמן זית
מלח (אם יש, גם אורגנו)

תוספות לפי החשק: עגבניה, בצל, זיתים וכו'.

הוראות הכנה:


 נו, באמת.

חוצים את הפיתה לרוחב, כך שמקבלים שני עיגולים.



משפריצים קטשופ איכותי ומורחים בצורה אחידה.





מפזרים שמרי בירה, מלח, אורגנו - ולמשקיעים/ות, גם תוספות.



יוצקים מעל שמן זית ואופים עד השחמה - אפשר בהחלט גם בטוסטר-אובן.



התוצאה המוכנה:



ושלא תגידו שטבעונים תמיד אוכלים רק בריא.  בהצלחה במבחנים!

מתכון בסיס עם חלבון סויה טחון

פתיתי חלבון הסויה הטחונים שפגשנו כבר במתכון להמבורגרים משמשים בסיס להמוני מתכונים: רוטב בולונז, ספיחה, לזניה, פאי-רועים, ירקות ממולאים ועוד. אבל רוב המתכונים מתחילים באופן זהה, שמפורט לפניכם/ן:


רשימת מרכיבים:


3 כוסות פתיתי חלבון סויה טחון, יבש
2 בצלים גדולים
4-10 שיני שום, לפי הטעם

שמן קנולה
מים רותחים (או מרק צח, מאבקה או מירקות אמיתיים)

1 כפית מלח, 1/2 כפית פלפל, 2 כפות כמון
(ניתן להוסיף: כורכום / סומק / פפריקה מתוקה / פפריקה חריפה / רוטב סויה,  לפי התכניות להמשך הבישול.)






הוראות הכנה:


שמים את פתיתי חלבון הסויה היבשים בקערה גדולה. מרתיחים מים (או מרק צח) ויוצקים באיטיות על חלבון הסויה, עד שהוא יספוג את כל הנוזלים ולא יהיו עודפים. הכמות היא בערך כוס נוזלים על כוס פתיתי חלבון סויה. אם יש נוזלים עודפים ניתן לסחוט אותם החוצה בעדינות.


הפתיתים היבשים - לפני

הפתיתים אחרי שספחו מים.


קוצצים שני בצלים לקוביות. מקלפים את שיני השום.


מטגנים את הבצל עד להזהבה ומוסיפים את השום, כתוש או קצוץ דק.


מוסיפים פנימה את פתיתי הסויה שספגו את המים או את המרק ומוסיפים לטגן מעט. מתבלים ומערבבים.

התיבול מוסיף צבע, ריח וטעם.


זהו, הבסיס מוכן. ניתן להקפיא אותו ולהוציא לשימושים שונים.

לאן מכאן?


לפאי רועים - להוסיף מעט רוטב סויה. להציב בשכבות את הבסיס ופירה פתוחי-אדמה, לסרוגין.
לבולונז - להוסיף פפריקה מתוקה, פפריקה חריפה ורסק עגבניות (כ-600 מ"ל + כמות זהה של מים) ולבשל.
לספיחה - להוסיף כורכום וסומק, צנוברים קלויים ושמן זית.

רוטב בולונז על הבסיס שלעיל.

רוטב קרם קשיו

רוטב קרם קשיו בפעולה, לפני אפיה.                    צילום: ירון ברנר

רוטב קרם הקשיו מצריך כ-2 דקות עבודה ויוצר רושם מושקע ומיוחד. אם מוסיפים לו עשבי תיבול הוא יכול לשמש גם כממרח "גבינה טבעונית" על לחמים או טוסטים. כשאופים אותו הוא מתכהה מעט ואוטם את המנה שתחתיו, כך שהטעמים מתעצמים ומתחדדים.

אני משתדלת תמיד להחזיק בבית קשיו טחון שטוחן לי האיש הנחמד מחנות הקטניות והתבלינים שלי. אם אין באזור מי שמוכן לטחון, גם מעבד מזון טוב יכול לעשות את העבודה.

רשימת מרכיבים:



200 גרם קשיו טחון דק, לא קלוי ולא מומלח
2 כפות שמן זית
1/2 כוס מים (אם רוצים להשתמש כממרח, אז פחות מ-1/4 כוס מים)
מלח ופלפל
2 שיני שום 


לגיוונים:
       חצי צרור עירית קצוצה
ו/או  חופן עלי זעתר טריים, קצוצים
ו/או  קמצוץ עלי מרווה טריים, קצוצים

הוראות הכנה:
 מערבבים בבלנדר את הקשיו הטחון, שום כתוש, שמן זית, מלח ופלפל לפי הטעם.
מוסיפים מים: 1/2 כוס לקרם למאפה, פחות מ-1/4 כוס לממרח.
מערבבים עם עשבי התיבול שנבחרו, או שמשאירים לבן וחלק, למראה חגיגי.

מוזגים את הקרם על המאפים או המתאבנים ואופים עד להזהבה, כ-20 דקות.

הקרם, לאחר האפיה.                                           צילום: ירון ברנר


הקרם שימושי לפטריות ממולאות (בתמונה), לטוסטונים חגיגיים, לקישואים מוקרמים וכו' - אשמח לשמוע בתגובות מה עוד עשיתם/ן עם הקרם!

יום שני, 10 באוקטובר 2011

פיצה טבעונית קלה


אני אוהבת פיצה. למען האמת, אני אוהבת כמעט כל דבר שעשוי מבצק, כולל פשוט בצק לא אפוי. אבל בניגוד לחיבתי הנצחית לבצק, לחיבתי לפיצה יש לי שותפים ושותפות. המתכון הזה הוא תמיד הדבר הנכון להביא לערבי חברים/ות ואם רוצים לקחת לפיקניק אפשר פשוט להכין שבלולי פיצה - אותו רעיון, רק החיתוך אחר.
בתמונות תמצאו פיצה אחת ללא תוספות, ושניה עם תוספות של מה-שהיה-בבית.




רשימת המרכיבים: (לשתי פיצות דקות בגודל תבנית)


בצק שמרים בסיסי ורב-שימושי
רוטב עגבניות מהיר
פתיתי שמרי בירה
שמן זית
מלח
תוספות: כל מה שאוהבים לשים מעל פיצה (זיתים, אננס, קישואים, חצילים וכו')
אפשרי: אורגנו או תבלין פיצה


הוראות הכנה:


מכינים מראש את הבצק ואת הרוטב. אפשר להכין הרבה בצק ולהקפיא, ואז תמיד יש פיצה פוטנציאלית במקפיא, שתגיע יותר מהר מכל משלוח.

מרדדים את הבצק על משטח מקומח. כל פעם הופכים ומרדדים שוב מהצד השני, עד שמגיעים לעובי הרצוי - לפי ההעדפה האישית.



בשלב הזה כדאי להעביר את הפיצה לתבנית משומנת או לתבנית מרופדת בנייר אפייה. מוזגים ומורחים מעליה כמות נדיבה של רוטב עגבניות.




מפזרים מעל הפיצה פתיתי שמרי בירה בכמות נדיבה, כך שיכסו את כל הרוטב.


מעל שמרי הבירה בוזקים מלח ומזרזפים שמן זית. לא לפחד מהשמן, בפיצות לא טבעוניות השמן מגיע בתוך הגבינה, בכמויות של שומן רווי.

צריך עוד שמן זית, כרגע יש רק מעגל שמן קטן באמצע.

וכאן הדעות חלוקות: האם יש לשים את התוספות מתחת לשמרי הבירה, או מעל?
אני תמיד מעדיפה לשים את התוספות מתחת לשמרי הבירה, אך אפשר לשים מעל, ואז מעליהן להוסיף עוד קצת שמרי בירה.

מעל שמרי הבירה ושמן הזית רצוי להוסיף אורגנו וניתן להוסיף גם תבלין פיצה, למי שלא יכול/ה בלי מונוסודיום גלוטמט.

הפעם האסכולה השמרנית ניצחה. פיצה עם בצל וקישואים.


לאפות בחום בינוני כ-20 דקות ולחסל בתאבון, רצוי עם קבוצה של חברים/ות.



רעיונות לגיוונים:


על הפיצה אפשר לשים כל תוספת אפשרית, כמובן. אפילו נקניק סייטן.

שבלולי פיצה: בשלב הבצק לחתוך לאורך לשני חלקים. על כל חלק מפזרים מעט רוטב (משאירים קצה), שמרי בירה, שמן זית ומלח. מגלגלים לגלילה ומתוכה פורסים "שבלולים". מניחים אותם על נייר אפייה ואופים כ-25 דק'. שבלולי הפיצה מעולים לפיקניקים או לחוף הים, או סתם לאכול עם הידיים.