פשטידה בלחם - או הכריך המושקע ביותר בעולם

המתכון הזה מתחיל בככר לחם יפה, מהסוג הפריך-קשה מבחוץ ואוורירי מבפנים, או אפילו מג'בטות, לקבלת פשטידות אישיות. הפטנט שלפניכם/ן מאפשר להנות מחפירה עכברית בככר הלחם ואכילת התוך הרך, בלי ייסורי מצפון. חוץ מזה, מקבלים פשטידה נאה וקלה.




השלבים הם פשוטים מאוד:

חופרים בככר לחם בעלת קרום פריך, או בג'בטה. אני אוהבת להסיר את החלק העליון, אבל אפשר גם לחפור מהצד. שתי הדוגמאות לפניכם/ן:

את התוך שרוקנו אפשר לאכול ואפשר להשאיר, לפחות את חלקו, לשלבים הבאים.

מטגנים כמה ירקות, מהמבחר שיש בבית. בדרך-כלל מתחילים בלטגן בצל ואז ממשיכים לפי הקושי: קודם את הירקות הקשים יותר, כמו גזר, אח"כ רכים יותר, כמו קישוא, ואת ירקות העלים בסוף. מתבלים במלח, פלפל ושום כתוש.

מכינים גרסא סמיכה של הרוטב הלבן, עם כוס אחת בלבד של נוזלים. לחליפין אפשר לקנות גבינה קשה מן הצומח.

ממלאים את קליפת הלחם בתערובת של הירקות, הרוטב ופירורי הלחם הרך שנשארו, אם נשארו. מהדקים היטב  ואופים.

אחרי האפיה רצוי לחכות שהפשטידה תתקרר ואז ניתן לחמם שוב ולהגיש חתוכה לפרוסות. לחליפין אפשר לאכול אותה ישר אחרי האפיה, אבל אז היא עלולה להתפורר. ואפשר גם לקחת אותה לדרך, בתור הכריך המושקע ביותר בעולם.